השבוע ייפתח מונדיאל 2026 בארה"ב, קנדה ומקסיקו. כמדי מונדיאל, גם הפעם בתי עסק ומקומות עבודה ירצו לארגן הקרנות פומביות של המשחקים, אלא שמבחינה משפטית לא כל אחד יכול להקרין משחק כדורגל לקהל. עו"ד מתן כרמל, מומחה לזכויות יוצרים ולקניין רוחני ממשרד פרל כהן, מסביר למי מותר להקרין משחקים ומה צריך לעשות לשם כך.
למי מותר להקרין את המשחקים?
זכויות היוצרים במשחקי כדורגל שייכות בדרך כלל לליגות ולהתאחדויות לכדורגל. עו"ד כרמל מסביר כי "כאשר מדובר בטורניר כמו מונדיאל, הזכויות שייכות לפיפ"א (הפדרציה הבינלאומית לכדורגל). בעלות הזכויות מעניקות רישיונות לחברות פרטיות (למשל חברת צ'רלטון בישראל) לשדר את המשחקים בערוצי הטלוויזיה השונים. ככלל, רק מי שקיבל רשות מתאימה מבעלי זכויות היוצרים או ממי שמחזיק ברישיון מטעמם רשאי להקרין את משחקי המונדיאל. במסגרת הרישיונות מאפשרות בעלות הזכויות לבעלות הרישיון לתבוע בשמן את מי שמקרין משחקים בלי רשות מתאימה".
לפי הפסיקה, זכויות היוצרים אינן מגינות על משחק הכדורגל עצמו כאירוע ספורטיבי, אלא על אופן ההפקה, התיעוד, הצילום והשידור שלו. עו"ד כרמל מסביר כי בתיק Tele Event הכיר בית המשפט בכך שהפקה טלוויזיונית ושידור חי של אירוע ספורט עשויים להיחשב ליצירה דרמטית מוגנת, ובהמשך נקבע גם כי אופן התיעוד והצילום של אירוע ספורט הוא 'יצירה מקורית' הנהנית מהגנת דיני זכויות יוצרים. במילים אחרות: לא המשחק עצמו מוגן, אלא היצירה הטלוויזיונית שנבנית סביבו. חשוב להבין כי זכות היוצרים אינה מוחלטת, והיא נועדה לאזן בין תמרוץ יצירה לבין אינטרס הציבור.
האם ברים, מסעדות, בתי קפה ועסקים יכולים להקרין משחקים?
"בדרך כלל לא, אלא אם כן נרכש רישיון מסחרי מתאים. כאשר משחק מוקרן על גבי מסך בבית עסק והמסך מופנה ללקוחות, הדבר עשוי להיחשב 'ביצוע פומבי' של היצירה". עו"ד כרמל מסביר כי בתי המשפט הבהירו כי יש להבחין בין צפייה פרטית של בעל העסק לבין הקרנה לקהל הלקוחות. כך, בתביעה שהוגשה נגד מסעדה הודגש כי כאשר השידור מוקרן על מסך גדול המותקן על קיר בית העסק ומופנה לאזור הישיבה של הלקוחות, מדובר בנסיבות המלמדות על ביצוע פומבי. גם בפסיקה קודמת נקבע כי המבחן לפומביות נגזר מאופי המקום, מקהל היעד שאליו מופנה הביצוע וממטרת ההקרנה.
גם הקרנת משחקים במספרה ללקוחות, למשל, עלולה להיחשב כאירוע שמטרתו להפיק רווח מההקרנה ולחשוף את בעל המספרה לתביעה. יחד עם זאת, אם מדובר בבעל מספרה עם מעט לקוחות, שלא מתחלפים בתדירות רבה, ושהטלוויזיה שלו הייתה פתוחה על המשחק כדי שהוא יראה את המשחק, כנראה שלא יגישו נגדו תביעה בגין כך.
אבל מה אם לבעל העסק יש מנוי לערוצי הספורט בתשלום?
"גם זה בדרך כלל לא מספיק. התשלום לחברת כבלים, לוויין או ספק תוכן אחר מקנה לרוב זכות צפייה פרטית בלבד, ולא זכות להציג את השידור לציבור. עצם העובדה שהיצירה שודרה בהסכמת בעל הזכויות ואף שולמה עליה תמורה אינה 'ממצה' את זכות היוצרים, ולכן ביצוע בפני קהל של השידור שנקלט עדיין טעון הסכמה נפרדת. בפסק דין שניתן ממש לאחרונה הודגש כי אין כל קשר בין השאלה אם הערוץ פתוח או סגור לבין השאלה אם נדרש רישיון להקרנה פומבית. העובדה שהצפייה הפרטית מותרת אינה 'מכשירה' שידור פומבי בבית עסק. עוד נקבע כי גם עסק קטן מאוד, הפתוח לקהל מזדמן, עשוי לבצע 'ביצוע פומבי' ליצירה טלוויזיונית, וכי אין צורך להוכיח שהעסק העלה מחירים או הפיק רווח ישיר מההקרנה כדי לבסס את ההפרה".
ומה אם המשחק משודר בערוץ חינמי או ציבורי?
עו"ד כרמל מסביר כי בעלי עסקים שנתבעו בגין שידור משחקים ללא רשות מתאימה מבעל הזכויות, ניסו בעבר לטעון כי אם המשחק משודר בערוץ ציבורי או חינמי, על פניו אין פגיעה בבעלי הזכויות, שכן מדובר בשידור חינמי שהציבור כבר שילם עליו לכאורה (במס או אגרה), וכי ממילא מדובר בתוכן שמיועד לציבור, ולכן הקרנתו בבית העסק אינה מהווה הפרה. אלא שבתי המשפט דחו טענה זו. באחד המקרים נדון מקרה שבו משחק כדורגל ששודר בערוץ הראשון הוקרן בבית עסק, ובית המשפט המחוזי קבע כי גם שידור כזה עשוי להוות "ביצוע פומבי" אסור. באותו הקשר הודגשה הלכה ישנה יותר, כי עצם העובדה שהמדינה מבקשת לעיתים לאפשר לציבור גישה חופשית לשידורים נבחרים, אינה מצדיקה כשלעצמה פגיעה בזכות היוצרים.
ומה לגבי מקומות עבודה שעושים אירוע הקרנה לעובדים?
"אין בחוק כלל נפרד שיוחד דווקא למקומות עבודה. השאלה אם אירוע הקרנה לעובדים ייחשב ל'ביצוע פומבי' תלויה בנסיבותיו של האירוע. מצד אחד, כאשר מדובר בהקרנה פנימית המיועדת לקבוצה סגורה ומוגדרת של עובדים בלבד, ללא לקוחות, אורחים או קהל חיצוני, ניתן לטעון שאין מדובר במקרה מובהק של ביצוע פומבי שעליו נסבה עיקר הפסיקה. בהקשר זה חשוב לציין כי הפסיקה כן הכירה במקרים שבהם עובד בודד צפה בשידור להנאתו האישית, מבלי להפנותו ללקוחות, כמצב שעשוי להיחשב צפייה פרטית מותרת. מצד שני, אין ודאות כי הקרנה מאורגנת לעובדים רבים מותרת, ובוודאי שככל שמדובר באירוע רב-משתתפים, שנועד לרווחת העובדים, לגיבוש או לקידום אינטרס עסקי של המעסיק, גובר הסיכון שהיא תסווג כהקרנה פומבית הטעונה רישיון מתאים. לכן, גם במקומות עבודה, ההכרעה אינה נובעת רק מזהות הצופים כ'עובדים', אלא גם מאופי הקבוצה, מטרת ההקרנה, היקף המשתתפים והאם מדובר באירוע פנימי סגור או בפעילות בעלת מאפיינים ציבוריים יותר", מסביר עו"ד כרמל.
יחד עם זאת, מדגיש עו"ד כרמל, "צריך להבדיל זאת מאירוע פרטי שאינו למטרת עשיית רווח. כך, למשל, אירוע שבו אדם פרטי מקרין בגינה שלו משחק על מסך גדול לכ-20 חברים מהעבודה ולעיתים גם לבני משפחה, לא ייחשב ביצוע פומבי".
הפטור החדש ל"עסקים זעירים" – עדיין לא בתוקף
"חשוב להדגיש", מסביר עו"ד כרמל, "כי נכון להיום אין בדין פטור כללי ל'עסק זעיר' מהחובה לקבל רישיון להקרנה פומבית. בעתיד צפוי להיכנס לתוקף תיקון חקיקה בעניין זה, הוא אמור לחול רק משנת 2027, ולכן אין בו כדי להכשיר כיום הקרנת משחקים לקהל ללא רישיון מתאים. מטרת התיקון היא לפטור עסקים קטנים מאוד (עסקים זעירים בעלי מחזור של עוסק פטור במע"מ, שעיקר עיסוקם אינו השמעה או הצגה בציבור של יצירות) מתשלום דמי רישיון על הקרנת טלוויזיה או השמעת מוזיקה בעסק. כפי שצוין בהצעת החוק, המטרה היא להקל על עסקים זעירים אלה, שאינם מפיקים רווח משמעותי מהשמעת מוזיקה או הקרנת שידורים, ולצמצם את הנטל הבירוקרטי והכלכלי המוטל עליהם. אולם, התיקון לחוק כולל הוראת תחולה דחויה, והוא ייכנס לתוקף רק ב-20 במאי 2027. נכון להיום, כל עסק, קטן כגדול, שיקרין את משחקי המונדיאל ללא רישיון מסחרי מפורש מבעלי הזכויות, מסתכן בתביעה ובחיוב בפיצויים ללא הוכחת נזק".
האם היו בעבר מקרים שעסקים נתבעו על שידור משחק כדורגל?
"בהחלט. בשנים האחרונות הוגשו בישראל תביעות רבות נגד עסקים שהקרינו משחקי כדורגל ללא רישיון, ובמקרים לא מעטים חויבו בעלי עסקים בפיצויים של עשרות אלפי שקלים. לעתים נתבעים בעלי העסקים באופן אישי".
ומה בדרך כלל נפסק?
בתי המשפט קבעו שוב ושוב כי בית עסק שהקרין שידור ספורט לקהל ללא רישיון הפר זכויות יוצרים. עו"ד כרמל מדגיש כי "בפסיקה הודגש כי אין הכרח שהקהל יצפה בפועל במסך במשך כל זמן השידור; גם אין חשיבות מכרעת לכך שהשמע הושתק או שמספר הנוכחים היה קטן. במקרים מסוימים החשיפה אינה נעצרת ברמת החברה המפעילה את העסק: באחד התיקים הוטלה אחריות אישית גם על מנהל פעיל של בר, לאחר שנקבע כי ידע על ההקרנות ולא מנע אותן".
עו"ד מתן כרמלצילום: ניקי ווסטפלהאם אפשר להתגונן בטענת אי-ידיעה?
"בדרך כלל זו לא טענה שמספקת הגנה של ממש. אמנם חוק זכות יוצרים מכיר בהגנה מצומצמת למי שלא ידע ולא היה עליו לדעת שמדובר ביצירה מוגנת, אך הפסיקה פירשה הגנה זו בצמצום. באחד התיקים נדחתה טענה שלפיה עובד בן 16 הוא שפתח את הטלוויזיה בזמן משמרת כדי להעביר את הזמן. בית המשפט קבע כי גם אם העובד עצמו לא הבין את המשמעות המשפטית, על בעל העסק היה לדעת שהשידור מוגן, לברר מיהו בעל הזכויות ולהנחות את עובדיו שלא להקרין את המשחק, גם אם הוא משודר בערוץ פתוח. יחד עם זאת, תום לבו של הנתבע כן יכול לשמש כהצדקה להפחתת הפיצויים בגין ההפרה".
אז מה צריך לעשות כדי ללכת על בטוח?
עו"ד כרמל מציין כי "אם מדובר בהקרנה לקהל, בין אם בבית עסק, במקום עבודה, באירוע חברה או באירוע עירוני, לא כדאי להסתמך על כך שהשידור חינמי, ציבורי או כלול במנוי רגיל. הדרך הבטוחה היא לבדוק מראש מי מחזיק בזכויות השידור או ברישיון המסחרי המתאים, ולפנות לקבלת הרשאה מפורשת להקרנה פומבית. בנוסף, חשוב להנחות עובדים בכתב שלא להדליק שידורי ספורט ללקוחות או לקהל ללא אישור, ולא להניח שהשתקת השמע או מספר קטן של צופים יגנו מפני תביעה. ואם אין רישיון מסחרי מתאים, עדיף לוודא שהמסכים בעסק אינם פונים לציבור כלל".
